הר הבית - המזרח הפרוע

היום הארור ההוא... באמצע הלילה, מצאתי את עצמי, בכותל המערבי, מתפלל לאיזה נס שיקרה לאימא שלי. הרופאים הקציבו לה 3 חודשים לכל היותר כדי להיות כאן בעולם הזה איתנו. זה היה לפני 3 שנים, הפעם זה היה יום רגיל לחלוטין עבורי, כמו כל ט' באב. למה מה לכל הרוחות גרם לי באותו היום לקום מהכיסא הנוח במשרד, לעזוב עבודה באמצע היום ולנסוע שעתיים לירושלים ? בדרך כלל אני מגיע לירושלים בחגים בלבד, לא לבד, עם חברים, מן מסורת כזאת רבת שנים, להרגיש ציונות פעמיים שלוש בשנה. למה הפעם זה היה שונה ? רציתי ביקור קצר וזריז, לכן חניתי הכי קרוב שיכולתי לעיר העתיקה, בהר הזיתים. עברתי בשער האריות, מצלם כמה תמונות בדרך, פניה שמאלה והנה אני כבר בכותל. בדרך כלל, אני בא לכותל כבר אחרי העלייה להר , אבל היום הייתי בטוח שלעלות להר הבית כבר איחרתי. תפסתי מקום פנוי להישען על החומה, הסתכלתי סביב וראיתי ספר כחול בהיר בולט בין אוסף הספרים המונחים על השולחן קטן ליד. פתחתי איפשהו באמצע, והדבר הראשון שתפס את תשומת ליבי הוא העמוד שמתחיל: "שער הרחמים יום ראשון". חשבתי: "לא יודע למה הכוונה, אבל ראשון לחודש א...